אם מזון כשר מועיל, מדוע נצטוו על הכשרות רק היהודים, ומה משותף למאכלים האסורים ולעץ הדעת?
אף אחד מההסברים על תועלת לגוף או לנפש אינו עונה על השאלה: אם מאכל אסור מזיק, מדוע מצווה התורה על כשרות רק את היהודים — וכי ה', 'ורחמיו על כל מעשיו', לא יכול היה לאסור מאכל כזה גם על שאר העמים? את התשובה מחפשים באיסור הראשון בעולם, שגם הוא נגע לאכילה: 'ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל'. מדרש תנחומא בשם רבי מנחם בן יאיר אומר שהעץ קיבל את השם 'עץ הדעת' רק אחרי שאדם הראשון אכל ועבר על הציווי, ולפני כן לא היה לו שם; וה' ציווה לאכול מפרי כל העצים חוץ ממנו 'כדי שיראה אותו תמיד ויזכור את בוראו וידע שעולו עליו ולא יתגאה'. אם כן העץ היה ככל עץ, בלי סגולות מיוחדות או כוחות קסם, וגם אחרי החטא נשאר כמות שהיה — רק האדם השתנה. כך גם בכל המאכלים האסורים: לא בהכרח הם מזיקים לבריאות, אך העיקר שהם מזכירים לאדם את הבורא ואת עולו, כדי שידע תמיד שיש לעולם בעלים — בכל פעם שאדם אוכל הוא נזכר בה'.
ציטוט מהמקור«Чтобы, видя его постоянно, вспоминал Творца и знал, что ярмо Его на нем, и не был высокомерным»
- מחבר
- Раввин Авраам Вольф
- מקור
- חברותא 24x7 — 184 RUS SHEMINI #26