האם צריך להתווכח עם כל טענה פנימית שמקררת את האמונה?
באמצעות דוגמת אסתר מוסבר שלא כל האשמה ראויה להפרכה מפורטת: טענות המן נבעו משנאה ולא מבירור ענייני. כך מוצע לנהוג גם בטענות פנימיות של היצר המביאות לקרירות ולספקות באמונה. במקום להיסחף אחר ההיגיון שלהן, יש לדחות את השפעתן.
ציטוט מהמקור«מכאן למדים שכשמתמודדים עם טענות מופרכות והזויות מוטב שלא להתעסק איתן בכלל.»
- מחבר
- הרבי
- מקור
- מעיינותיך - למחשבת חב''ד — 43, עמ׳ 8