האם בשריפת חמץ צריך להמתין עד שהחמץ ייעשה פחמים?
לפני זמן האיסור די בכך שהחמץ נפסל מאכילת כלב, אך לאחר שחלה חובת הביעור אין בכך די ויש לשרפו עד שייעשה פחמים. לכן השורף בחצרו צריך להשליך את החמץ לאש בעוד מועד, כדי שייפסל מאכילת כלב לפני זמן הביעור. לעומת זאת, המשליך את החמץ לאש ברחוב קודם זמן איסורו ואומר "כל חמירא... דבערתיה ודלא בערתיה", מפקיר אותו לגמרי ומוציאו מרשותו. לפי הביאור המובא, במקרה זה אין צורך אפילו שייפסל מאכילת כלב, ולכן המחבר ממליץ לשרוף ברחוב.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«ולכן עדיף לשרוף את החמץ ברחוב, ולא בחצרו»
- מחבר
- הרב שלום דובער לוין
- מקור
- עיתון כי קרוב - מעיינותיך — Ki karov 11-E, עמ׳ 3