מדוע רואה הרמב״ן בזכירה היומית של מעשה מרים מצווה ולא עצה טובה בלבד?
הרמב״ן משווה את המילה ״זכור״ כאן למצוות זכירת השבת, יציאת מצרים ועמלק. לפי הצגת המאמר, הוא מבין זאת כחובה לספר בפה את מעשה מרים מדי יום, ולא רק להיזכר בו במחשבה. אפילו צדקותה של מרים, כוונותיה הטובות והשיחה הפרטית לא מנעו את העונש, ולכן הדוגמה מלמדת זהירות מיוחדת בדיבור.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«Ramban understands these psukim as not merely some good advice, but as a commandment to retell this incident on a daily basis.»
- מחבר
- Ramban
- מקור
- Parsha.net — Metzora63, עמ׳ 8
- פרשה
- מצורע