איזו משמעות רוחנית ניתנת לסיפור על אישה ששבה להכרתה לאחר שלחשו באוזנה את שם הרבי?
מסופר שבהוראת הרבי לחשו את שמו באוזנה של אישה חולה, והיא שבה להכרתה ובהמשך החלימה. השיחה מסבירה את המקרה באמצעות היות הרבי נשמה כללית, שנשמת היחיד היא פרט ממנה. לפי הסבר זה, הזכרת שמו המשיכה חיות מן המקור הכללי של הנשמה.
זוהי תשובה לאדם מסוים, לא כלל.
ציטוט מהמקור«ובמשך הזמן האט זי זיך פאפראוועט.»
- מחבר
- כ"ק אדמו"ר שליט"א
- מקור
- הגהות הרבי — 5711-05 ש"פ בשלח תשי"א-3, עמ׳ 22
- פרשה
- בשלח