האם הודאה בחוב שבכתב יד עם נאמנות, שאי אפשר לטעון עליו פרעתי, פוטרת משבועה?
מדובר בתביעת מאה, שחמישים ממנה מבוססים על כתב יד כזה וחמישים נתבעים בעל פה, והלווה מודה רק בסכום שבכתב ידו. הש"ך פוסק שאין לחייב שבועת התורה, משום שאי אפשר לכפור בחוב המוכר והוא נחשב הילך, ואף ספק בדין פועל כאן לקולת הנתבע. לדעת השולחן ערוך והגר"א חייבים שבועת התורה, מפני שכתב היד אינו מאפשר גבייה מקרקעות שנמכרו לאחרים.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«אבל כתב ידו, אפילו יש בו נאמנות, כיון שאינו טורף בו ממשועבדים, דינו כחייב שבועה דאורייתא, כמו במלוה על פה.»
- מחבר
- Редакция «שמעתתא אליבא דהילכתא»
- מקור
- שמעתתא אליבא דהילכתא — שמעתתא אליבא דהילכתא — Vayeitzei 5787, עמ׳ 5
- פרשה
- ויצא