מדוע התירו קשר שאינו של קיימא לצורך מצווה, אך לא עקירה או הנחה לבדן במלאכת הוצאה בשבת?
הטקסט מציע להבחין בין טעמי האיסורים מדברי סופרים. עקירה או הנחה לבדן נאסרו מחשש שהאדם ישלים את הפעולה למלאכה שלמה האסורה מן התורה, וחשש זה קיים גם לצורך מצווה. הקשר שאינו של קיימא הנידון כאן נאסר מפני שהוא דומה למלאכה האסורה, משום שהוא מתקיים זמן מסוים. באיסור שטעמו דמיון למלאכה יש מקום להתיר לצורך מצווה.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«גזירה שמא יבואו כל אחד ואחד מהם לעשות מלאכה שלימה בשבת»
- מחבר
- הרבי
- מקור
- הגהות הרבי — 5722-09 (3) ש"פ שלח תשכ"ב-2, עמ׳ 9
- פרשה
- שלח