מדוע האכילה מוזכרת לפני איסורי הגיזה והעבודה בבהמה?
מוצע להסביר שתחילה מוזכר הדבר הוודאי — שהבהמה תיאכל — ורק אחר כך האפשרויות המותנות. איסורי הגיזה והעבודה נוגעים למצב שבו יש צמר הראוי לגזיזה או עבודה הראויה להיעשות בבהמה זו. בהערת המערכת מצוין שבהגהה השנייה הגדיר הרבי את הביאור כ״ע״פ פשט שברמז זה״.
ציטוט מהמקור«מקדים הודאי – יאכל, ואח"כ הספק – שבאם יהי' צמר העש הראוי להגזז ועבודה הראוי' להיעשות ע"י בהמה זו – אסור ליגזז וליעבד.»
- מחבר
- הרבי
- מקור
- הגהות הרבי — 5725-08 (6) ש"פ בחקותי תשכ"ה-1, עמ׳ 6