מדוע הרמב״ם מונה את הווידוי כמצווה, אם עיקר התשובה הוא עזיבת החטא?
כמה אחרונים מסיקים מלשון הרמב״ם שעזיבת החטא עצמה אינה מצווה, ושהווידוי נדרש רק כאשר האדם בוחר לשוב. הרבי מסביר אחרת: מצוות התשובה כוללת עזיבת החטא בלב ווידוי בפה. במניין המצוות הרמב״ם מציין את הביטוי המעשי של המצווה, הווידוי, ואילו בהלכות הוא מבאר גם את ההחלטה הפנימית הנדרשת לעזוב את החטא.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב ה"ז דומה לטובל ושרץ בידו»
- מחבר
- דער ליובאוויטשער רבי שליט"א
- מקור
- הגהות הרבי — 5728-11 (3) ש"פ עקב תשכ"ח-2
- פרשה
- עקב