מדוע הרמב״ם לא מנה את ברכת התורה במניין המצוות, אם ייתכן שחיובה מן התורה?
בטקסט מובאים פירושים שונים בדעת הרמב״ם: יש המסבירים שהלימוד מן הפסוק הוא רק אסמכתא לחיוב מדרבנן. לפי ביאור הרי״פ פערלא, גם הרמב״ם סובר שברכת התורה היא מן התורה, אלא שהיא נכללת במצוות תלמוד תורה ולכן אינה נמנית בנפרד.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«כי לדעתו נכללת היא במצות ת"ת»
- מחבר
- הרי״פ פערלא
- מקור
- הגהות הרבי — 5730-09 ב' דחה"ש וש"פ נשא תש"ל, עמ׳ 33
- פרשה
- נשא