מתי יש משקל לדברי החולה מכוח הכלל ״לב יודע מרת נפשו״?
בתשובות הרבי הכלל חל במקום שבו אפשר להניח שהחולה מבין בעניין שעליו הוא מבקש. אדם מרגיש את רעבונו, אך תחושה זו כשלעצמה אינה מקנה לו ידע בריפוי באמצעות תרופות או ניתוח. הרב גראנער הביא את דברי הרדב״ז שהכלל שייך הן באכילה והן בתרופה; הרבי הסביר שבתרופה ייתכן שהחולה נמנה עם המיעוט הבקי. כאשר אפשרות זו נשללת בהחלט, אין מקום להסתמך על טעם זה.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«בענין ששייך לומר שהוא מבין»
- מחבר
- הרבי
- מקור
- הגהות הרבי — 5731-05 (1) י"א שבט תשל"א