האם גם במסירות נפש יכולה להישאר תחושת מציאות עצמית?
גם כאשר אדם מוסר את נפשו להקב"ה, עדיין יכולה להיות מורגשת העובדה שהוא זה שמוסר את נפשו. בשיחה מוצע להסביר שהביטול ומסירות הנפש לאמיתתם הם למעלה אפילו מבחינת היחידה, שכן גם בפעולת ההתאחדות עם הקב"ה נרגשת עדיין מציאות כלשהי. למעלה מזה נמצא עצם הנשמה, שאי אפשר לקרוא לו בשם או בתואר מסוים.
ציטוט מהמקור«גם המס"נ עצמה היא באופן שנרגש ש"מוסר את נפשו" להקב"ה»
- מחבר
- הרבי
- מקור
- הגהות הרבי — 5749-12 (4) ש"פ נצו"י תשמ"ט, עמ׳ 9