מדוע אומרים בתפילת מנחה של שבת 'אתה אחד ושמך אחד' ולא 'אתה יחיד ושמך יחיד'?
הרבי הריי"צ במאמר ד"ה 'אתה אחד' (ט' כסלו תש"ב) מדייק: 'אחד' הוא גם 'אחד המנוי' – אחד שאחריו באים שני, שלישי והדומים לו, כמו בבריאה 'יום אחד' ואחר כך 'יום שני'. אבל הקב"ה הוא יחיד ומיוחד שאין דומה לו, וישראל הם 'גוי אחד' כבן יחיד להוריו (אהבת ההורים לבן יחיד גדולה יותר מכשיש להם עוד ילדים; וכן אהבת הקב"ה לישראל ואהבת ישראל להקב"ה היא אהבה גדולה ביותר). ואם כן היה לו לומר 'אתה יחיד ושמך יחיד ומי כעמך כישראל גוי יחיד'. הביאור: 'יחיד' מורה על עניין שלמעלה מפרטים (כמו ה'יחידה' שבנפש שאינה מורכבת מכוחות פרטיים), ואילו 'אחד' מורה על התאחדות הפרטים, כמו 'אדם אחד' הכלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים. ולכן גם בשמע ישראל נאמר 'הוי' אחד' ולא 'הוי' יחיד' – להורות שגם לאחרי שנברא העולם ברבוי פרטים, הוא מאחד אותם עמו. 'אחד' מבטא עניין מהותי באחדות ה' – ביטול והתאחדות הפרטים הרבים למציאות אחת – ולכן נאמר כאן דווקא 'אחד'.
ציטוט מהמקור«אחד במספר ,היינו אחד שיש לו שני»
- מחבר
- הרבי מליובאוויטש
- מקור
- דבר מלכות — דבר מלכות - ויצא תשפ"ג
- פרשה
- ויצא