מה רע בעיקרון "שלי שלי ושלך שלך", אם זו פשוט היגיון?
אנשי סדום ועמורה – ההפך הגמור מרחמים – היו חסידים קנאים של העולם הכלכלי: "יש רק כמות מסוימת של טובות, ואם אני נותן לאחר, הפסדי בלתי הפיך, ולכן אסור לתת דבר לאיש". פרקי אבות (פרק ה) מתאר ארבע מידות באדם; הראשון אומר "שלי שלי ושלך שלך" – זו מידת רוב בני האדם, ואנשי סדום נמנו עמם. חברי חברה בעלת משאבים מוגבלים מאמצים בהכרח נוסחה זו, ואין בה רע – זה צו ההיגיון הפשוט: אם אחד מרוויח, השני מפסיד. אך חכמינו מלמדים שאדם בעל פילוסופיה מובנת לכאורה כזו עלול בקלות לפתח בעצמו אכזריות יוצאת דופן האופיינית לסדום – היא מתגלה בהיעדר מוחלט של אמונה בכוח הברכה. בכל פעם שאנו מגלים נדיבות, זו גם התייצבות נגד עולם הכלכלה האכזר.
ציטוט מהמקור«Каждый раз, когда мы проявляем щедрость, это еще - и противостояние жестокому миру экономики»
- מחבר
- раввин Носон Вайс
- מקור
- אוהבים לעשות טוב — journal-184, עמ׳ 6