האם מותר להזמין אדם מתוך נימוס כשאין כוונה אמיתית לארח אותו?
אמונה ברוורמן מסבירה שאדם חייב לקיים את דבריו, ושהזמנה ללא כוונה לארח יוצרת רושם כוזב של ידידות ורצון טוב. היא מגדירה התנהגות זו כגנבת דעת, כלומר הטעיית הזולת באמצעות מילים. היא מחילה את אותו עיקרון גם על הזמנה כשידוע מראש שהאדם לא יוכל לבוא, ועל התעניינות מדומה בשלומו כשבפועל אדישים אליו.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«Мы берем на себя обязательство, не стремясь его выполнить.»
- מחבר
- Эмуна Браверман
- מקור
- אוהבים לעשות טוב — journal-175, עמ׳ 13