מדוע נאמר בציווי על התוכחה כפל הלשון ״הוכח תוכיח״, ומה לומדים מכך על היחס לזולת?
הבן איש חי מסביר שלפני שאדם מתקן את זולתו, עליו להוכיח תחילה את עצמו ולזכור כמה פעמים הקב״ה מחל לו. המילה הראשונה, ״הוכח״, מופנית כלפי האדם עצמו, ורק אחר כך ״תוכיח״ את חברך; התבוננות זו מרככת את הכעס ומקילה על המחילה. במשל שהוא מביא, גנב שנידון למוות מציע לזרוע זרע פלאי, אך רק מי שמעולם לא גנב יכול לזרוע אותו. כאשר לא השרים ולא המלך יכולים להעיד שידיהם נקיות, המלך מבין את המסר ומשחרר את הגנב: חטאו של הזולת צריך להזכיר לאדם את חטאיו שלו. רבי ישראל סלנטר מוצא אותו לקח במילה ״את״: התוכחה צריכה לכלול גם את המוכיח עצמו.
ציטוט מהמקור«Before a person goes to correct someone else, he should first look at himself.»
- מחבר
- The Ben Ish Chai; Rav Yisroel Salanter
- מקור
- פנינים בפרשה — Parsha Jewels — 3 - 7 kedoshim 2026 — Acharei Mos-Kedoshim 5786, עמ׳ 1
- פרשה
- אחרי מות