כיצד מבחין הטקסט בין דיני מסירות נפש כשכופים אדם לעבור עבירה בזמן רגיל ובשעת השמד?
בזמן רגיל, כשכופים אדם בצנעה לעבור עבירה באיום מיתה, עליו לעבור ולא להיהרג, חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. הראשונים נחלקו אם מותר לו להחמיר ולמסור את נפשו במצב כזה; לדעת הרמב״ם הדבר אסור. בשעת השמד, כאשר גוזרים לבטל את דת ישראל או מצווה מן המצוות, הדין הוא ייהרג ואל יעבור גם בשאר המצוות.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«הרי זה מתחייב בנפשו»
- מחבר
- הרמב"ם
- מקור
- אוצרות המועדים — אוצרות המועדים, עמ׳ 18