מדוע המגיד מווילנא שבסיפור נמנע מלשבח את הנפטר בניגוד להערכתו את מעשיו?
בסיפור נדרש רבי זאב וולף לשאת הספד משבח על איש השכלה שאת מעשיו גינה. הוא הקדיש את דברי השבח לצדיקים שנפטרו והזכיר את הנפטר עצמו בקצרה בלבד. רבי חייא דנציג הגן עליו במשל על בדחן שאומנותו התאימה לשמות שהכיר: המגיד היה רגיל לשבח אנשי תורה, ולא מצא שבחים כאלה לנפטר זה.
ציטוט מהמקור«וְ ֵאין ִלי ַמה לְּ הוסִ יף ַﬠל־כָּ ךְ.»
- מחבר
- רבי חייא דנציג
- מקור
- מתוקים — מתוקים — Vayelech 5785, עמ׳ 4
- פרשה
- וילך