מדוע היתר ספק ממזר משמש ראיה גם לחומרא וגם לקולא בספקות?
הרשב"א טוען שהיתר מיוחד לספק ממזר לא היה נצרך אילו ספקות אחרים כבר היו מותרים מן התורה. הרמב"ם, לפי המובא כאן, רואה בהיתר זה מקור לכלל שספק מותר מן התורה. החתם סופר מיישב שההיתר המיוחד נצרך כדי שלא נלמד מאשם תלוי להחמיר בכל ספק, ולאחר שנאמר ההיתר אפשר ללמוד ממנו לשאר הספקות.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«דאיצטריך קרא לגלויי דלא נילוף מאשם תלוי שספק להחמיר בכל התורה»
- מחבר
- הרשב"א; הרמב"ם; חתם סופר
- מקור
- הואיל משה — הואיל משה — sukkos hoil moshe lashon kodesh 5787, עמ׳ 10