מדוע אסורים לחשים שמייחסים להם כוח הגנה?
הרמב״ם מתאר חובר כמי שאומר מילים חסרות משמעות ומדמה שהן מונעות נזק. האיסור חל גם על האומר וגם על המשתתף הסבור שהוא נהנה מכך, והעונש תלוי בצירוף מעשה לדיבור. הטקסט מדגיש שלקולות ולשמות האלה אין כוח להרע או להיטיב.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«וְכָל אוֹתָן הַקּוֹלוֹת וְהַשֵּׁמוֹת הַמְשֻׁנִּים הַמְכֹעָרִים לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵב אֵין אוֹתָם»
- מחבר
- רמב"ם
- מקור
- חתת פלוס — חתת פלוס, עמ׳ 15