מדוע המחבר אינו רואה בהיעדר כפייה לעלות לארץ הוכחה שהמצווה קיומית בלבד?
המאמר מביא את דעת האגרות משה שזו מצווה קיומית ולא חיובית, בין השאר משום שאין כופים עליה ומשום שרבים מגדולי ישראל לא עלו בימי בית שני. הרב יצחק ברנד מציע גדר אחר: הקשר בין ישראל לקב"ה בארץ דומה לקשר איש ואישה, התלוי ברצון הדדי. לכן הוא מסביר את היעדר הכפייה מתוך מהות החיבור, ולא מתוך הקטנת מעמדה של המצווה.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«אולם יש בזה תנאי, שיש רצון בין מצד האיש ובין מצד האשה»
- מחבר
- רבי יצחק ברנד
- מקור
- בריתי יצחק — בריתי יצחק — sukkos brisi yitzchok lashon kodesh 5787, עמ׳ 7