כיצד מבחין רב משה פיינשטיין בין הסתה לעבירה לבין לפני עיוור בהזמנה לבית הכנסת?
לדעת רב משה פיינשטיין, דין מסית אינו מוגבל לעבודה זרה וחל כאשר אפשר לבצע את הפעילות המוצעת רק באמצעות עבירה. אם אדם יכול להגיע לבית הכנסת ברגל, הזמנתו אינה הסתה כזו, אך עדיין יש בעיית לפני עיוור כאשר סביר שייסע. לכן הוא דורש להבהיר שפרסים לילדים מיועדים רק למי שלא יגיעו ברכב; המאמר גם מעלה הסתייגות מהגדרת מאמץ כן לטובתו הרוחנית של אדם כהסתה.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«He claims that meisit applies not only to idolatry but to all sins.»
- מחבר
- Rav Moshe Feinstein
- מקור
- Parsha.net — Bo57, עמ׳ 9