האם צדקה נחשבת למצווה גם אם נותנים לשם כבוד או מתוך מניע אישי אחר?
בפרסום מבואר שגם כשיש בנתינת הצדקה פנייה אישית, הנותן מקיים מצווה מפני שהעני נעזר בפועל. בסיפור המובא בעל התניא מרגיע מארח שחשש שאין כוונתו לשם שמים: העיקר שהעני נהנה ומקבל את צורכי חייו. לכן חוסר שלמות בכוונה אינו צריך לעצור את הנתינה עצמה.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«צדקה נחשב למצוה אפי' נותן עם פניה ?»
- מחבר
- בעל התניא
- מקור
- דרך אמונה — דרך אמונה — Terumah 5784, עמ׳ 10
- פרשה
- תרומה