מדוע לדעת הרמב״ם אין מלקות על לא תחמוד אף שהאיסור תלוי בלקיחת החפץ?
המאמר מציע שעיקר האיסור הוא החמדה שבלב, ואילו השגת החפץ קובעת את שיעור החמדה שעליו עוברים. המעשה הוא אפוא תנאי ולא גוף העבירה; הראב״ד משיג על קביעת הרמב״ם המובאת. באותו חילוק מסביר המאמר מדוע לא תחמוד חל גם בקרקע, בעוד שלדעת התוספות המובאת אין בה לא תגזול: הקרקע אינה ניתנת להזזה, אך אפשר לחמוד אותה.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«עיקר העבירה, ב"לא תחמוד" היא החימוד שבלב שרוצה ומשתוקק את של חברו»
- מחבר
- יצחק בן אהרן
- מקור
- איש לרעהו — איש לרעהו — Yisro 5784, עמ׳ 3
- פרשה
- יתרו