מדוע נאמר בן שמונה עשרה לחופה, ואילו ביטול המצווה נזכר רק לאחר גיל עשרים?
במשאת המלך נבחנת האפשרות שהחיוב מתחיל בגיל שמונה עשרה, ואילו העונש בידי שמים מתחיל רק בגיל עשרים. אולם מלשון הרמב״ם משמע שגם ביטול המצווה עצמו מתחיל רק לאחר גיל עשרים. לכן המסקנה היא שעיקר זמן קיום המצווה נמשך מגיל שמונה עשרה עד גיל עשרים: בגיל שמונה עשרה עדיין אין האדם נחשב למי שביטל אותה, ורק לאחר שעבר הזמן הזה הוא נחשב למבטלה.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«לכן צ"ל דזמן מצוה זו מתמשך מגיל י"ח עד גיל כ' דזה עיקר זמן החיוב»
- מחבר
- משאת המלך [?]
- מקור
- פרדס לשולחן שבת — פרדס לשולחן שבת — pardas lashulchan hashabbos 146934 — Noach 5787, עמ׳ 2
- פרשה
- נח