כיצד מוסבר בשיחה שהגזרה נגד דרך החסידות אינה תקפה עוד?
בשיחה מוסבר שהמתנגדים נימקו את הגזרה בחשש שדרך החסידות תביא להתרחקות מתורה ומצוות. לפי העמדה המוצגת, הניסיון הראה שהחסידות מוסיפה כוח בלימוד התורה ובקיום המצוות, ולכן התברר שטעם הגזרה היה מוטעה מלכתחילה. מכאן המסקנה שגם קבלת סמכותו של מי שגזר אינה מחייבת להמשיך בגזרה לאחר שהתבטל טעמה.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«שכאשר בטל הטעם, ובפרט כשבטל מעיקרא, בטלה הגזירה ואין לה קיום כלל»
- מחבר
- הרבי [?]
- מקור
- ליובאוויטש — עלוני חב''ד; ליובאוויטש 62 כסלו - טבת — Vayeishev 5784, עמ׳ 2
- פרשה
- וישב