איך להתייחס לטרדות היומיומיות הקטנות – שכחה, פקקים, אדם שפוגע בי כל הזמן?
ר' יצחק אורלנסקי הלך פעם ברחוב, נתקל וכמעט נפל, אבל תפס את עצמו – והעיר שנפילה הייתה נהדרת בשבילו, כי אלו ייסורים עם ערך כפרה עצום. אנשים לא חיים עם מחשבות כאלה, וזה הפסד חמור עבורם. בעל מוסר חי עם חז"ל שאומרים שכל אי-נוחות זעירה היא ייסורים של ממש וכפרה גדולה. צריך להודות לה' על הייסורים היומיומיים הזעירים האלה, ואז ממש מאבדים את החטאים וחוסכים ייסורים חמורים יותר, כמו אשפוז, ואפילו את הגיהנום הגרוע ביותר. זו ברכה להיות שכחן, להתעכב בפקק, או שיהיה בחייך אדם שפוגע בך באופן קבוע: אדם כזה "אינו רואה פני גיהנום", בתנאי שתמיד יודה על אותם ייסורים. מי שחי עם חז"ל, כמו הנובהרדוקאים, הוא אדם מאושר באמת, במיוחד אם למד את המוסר המתאים וחוזר על כך ש"ייסורים ממרקים" את הנשמה. שאר העולם נותן להכל לעבור מעל ראשו; הם מפסידים המון וחיים חיים ריקים לעומת בעלי מוסר אמיתיים.
ציטוט מהמקור«It is a Bracha to be forgetful, or to be delayed in traffic»
- מחבר
- Rabbi Yehudah Mandel
- מקור
- ביטחון שבועי — Bitachon Weekly — Chukas 5785
- פרשה
- חקת