מדוע לפעמים די בעד אחד כדי לחייב בהחזרת חפץ שנלקח?
אם אדם מודה בנטילה שעליה העיד העד, אך טוען שהחפץ שלו, קנוי לו או נגבה בחובו, הוא אינו יכול להישבע להכחשת העד ועליו להחזירו. הרמב״ם מדגים זאת במעשה בחוטף לשון של כסף. אם הוא מכחיש את עצם הנטילה, הוא יכול להישבע שבועת התורה ולהיפטר; ללא עד היה די באותו מעשה בשבועת היסת שהכסף שלו.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«וְכָל הַמְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם»
- מחבר
- רמב"ם
- מקור
- חתת פלוס — חתת פלוס — Noach 5787, עמ׳ 14
- פרשה
- נח