מדוע רבי יוסי מחמיר בשמיעת קריאת שמע באוזני הקורא, ואילו רבי יהודה מחמיר בדקדוק האותיות?
רבי יוסי מפרש את המילה ״שמע״ כדרישה שהקורא ישמע בעצמו את מה שהוא מוציא מפיו, ולכן השמיעה מעכבת לדעתו, ואילו חוסר דקדוק באותיות אינו מעכב. רבי יהודה מפרש אותה כדרישה להשמיע לאחר באופן שיוכל לשמוע ולהבין, ולכן דקדוק האותיות מעכב לדעתו, אך שמיעת הקורא עצמו אינה מעכבת. תנא קמא מפרש את ״שמע״ כהיתר לקרוא בכל לשון שהקורא מבין; פירוש נפרד זה מאפשר להכשיר את הקריאה בשני המקרים.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«ור' יוסי סבר שמע שישמע בעצמו»
- מחבר
- רבי מאיר שמחה הכהן
- מקור
- Ohr Somayach — Ohr Somayach — Noach 5787, עמ׳ 1
- פרשה
- נח